השופטת דבורה ברק-ארז: יש עדיפות לעמותות על פני חברות פרטיות ומסחריות בטיפול בקשישים

השופטת דבורה ברק ארז פסקה בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים, כי לכאורה יש עדיפות לעמותות שלא למטרות רווח, אלא לשם רווחה, על פני חברות פרטיות ומסחריות, שפועלות מטעמי רווח – בטיפול בקשישים. הנה ציטוט מכתב פסיקתה:

"איני סבורה כי יש להעניק עדיפות כלכלית דווקא לגורמים הפועלים למטרות רווח, ואולי, ההפך הוא הנכון – לכאורה, קיים יתרון משמעותי לכך ששירות הנוגע לאחת האוכלוסיות הרגישות ביותר בחברה יסופק בידי גוף שקידום עניינם של הנמנים עמה, ולא השאת רווחים היא תכליתו. יתכן כי דרך פעולה זו תעודד אף הרחבת פעולתן של עמותות בתחום…"

דבריה נאמרו בדיון בנושא המכרז החדש לטיפולי בית, בו ניתנו יתרונות פתיחה ברורים לחברות פרטיות על פני העמותות, אולם פסיקתה של כבוד השופטת משנה את התמונה לטובת העמותות.

One Response to השופטת דבורה ברק-ארז: יש עדיפות לעמותות על פני חברות פרטיות ומסחריות בטיפול בקשישים

  • הבעיה המרכזית איננה הסטטוס המשפטי, קרי, עמותה או גוף מסחרי, אלא "ההתייחסות" אל ציבור הלקוחות ורמת השירות המוענק להם. אני חושב שכבוד השופטת קבעה פסיקה גורפת בגנות הגופים המסחריים או החברות הפרטיות. גם עמותות חייבות להתנהל כלכלית ללא דפיציטים.
    בעקרון, אם הנהלת העמותה מנהלת בתבונה את הצד הכלכלי, אם היא צוברת "רווחים" היא אמורה להפנות אותם לרווחת לקוחותיה / עמיתיה ולשפר את רמת השירותים. אך לדאבוני נתקלתי במקרים שמנהלי עמותה פעלו יותר למען עצמם. לגופו של המכרז, ההחלטה צריכה להתקבל על בסיס "עלות / תועלת", דהיינו, מחירי המוצרים / שרותים המוצעים ללקוחות מול איכות או כמות המוצרים / שרותים המוצעים ללקוחות. כמו כן, רמת הבטחונות לקיום תנאי המכרז, שכל מתחרה מציג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *